החינוך בשנת 2020

 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020

אסתי דורון 

יום רביעי, 23 בדצמבר 

מתוך  http://estydster.blogspot.com/2009/12/21-2020.html

ריצ'רד ווג'וודסקי במאמר מיום 15.12.2009 מונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020.  ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההיסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים.

להלן הרשימה כפי שתרגמתי אותה מאנגלית:
1. שולחנות כתיבה- המאה העשרים ואחת איננה מתאימה ללימוד בטורים של שולחנות כתיבה. למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר. הנקודה הזו עליה כותב ווג'וודסקי התחברה לי למאמר של אווה מקגריל שקראתי ובו היא התייחסה לסידור הכיתה בטורים כסידור מגביל ומפריע למורים המלמדים עם ניידים בכיתה. כצופה בכיתות כאלה מקגריל הבחינה פעמים רבות בתלמידים המדברים זה אל העורף של זה, מאחר והסידור הכיתתי מקובע ולא מאפשר תזוזת שולחנות.
2.  מעבדות מחשבים - כשהניידים המקושרים לרשת אלחוטית מאפשרים לימוד מכל מקום, אין צורך במעבדת מחשבים. ווג'וודסקי ממליץ לשנות את יעוד החדר.
3. שיעורי בית. המאה העשרים ואחת מאופיינת ב- 7/24 - כל השבוע כל שעות היום, בכל מקום. לדעתו הגבולות הקבועים בין עבודה בבית לעבודה בכיתה יטושטשו, ומאחר והלמידה יכולה להעשות בכל מקום, המושג שיעורי בית לא יהיה קיים. התלמידים יצטרכו ללמוד יותר, לא ללכת יותר לבי"ס.
4. מבחני סטנדרטים -מבחני הסטנדרטים לדעתו נמצאים בישורת האחרונה שלהם, לפני שיעלמו סופית. בעשור הקרוב ווג'וודסקי מאמין שנראה יותר ויותר פורטפוליו דיגיטאלי כתחליף למבחני סטנדרטים.
5. הוראה דיפרנציאלית כמבחינה בין המורים- המאה העשרים ואחת מאופיינת בהתאמה אישית וקסטומיזציה.לדעתו מורה שלא ידע בעוד עשר שנים כיצד להשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור פעילויות מותאמות לתלמידים יאבד את משרתו. זה לא שמישהו ינסה להבחין כך בין המורים, זו פשוט תהפוך להיות ההבחנה.
6. פחד מהוויקיפדיה- מורים שלא מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בוויקיפדיה לא מבינים שזוהי הדמוקרטיה במיטבה. ווג'וודסקי ממליץ למורים לבחון שוב את התנגדותם לשימוש בוויקפדיה.
7. דפים- הספרים התאימו למאה הקודמת. במאה הבאה הקריאה תהפוך לדגיטאלית. נכון שאנשים עדיין אוהבים לחוש את הנייר, אך בעוד כעשור הנייר עצמו יהפוך דיגיטאלי. בעולם מסתבר, שהמתנה הפופולרית ביותר לחג המולד היא קוראי ספרים דיגטאליים.

8. מבנים מרכזיים- מבני בתי הספר יהפכו לבסיסי הלמידה. המבנים יקטנו ויהפכו ירוקים יותר, זמן המרצים והסטודנטים בקמפוס יקטן, מאחר והאנשים יהיו מעורבים בתקשורת ממקומות שונים. ואכן כסטודנטית לתואר שלישי כבר התנסיתי בשיחה באמצעות הסקייפ בין שתי המנחות שלי לביני, כשכל אחת נמצאת במקום אחר, ורק דאגנו לתאם מראש מועד לשיחה באמצעות הרשת. אם זה נשמע לכם הזוי, חשבו איך נראו הבנקים לפני עשור וכיצד הם נראים היום.

9. ארגון סביב ציונים - מבנה הלמידה ישתנה, הלמידה תהיה בקבוצות קטנות שיתחרו על זמני למידה, וכל מערכת ביה"ס תעבור שינוי משמעותי.
10. שינוי בתוכנית הלימודים - אין סיבה שכל התלמידים ילמדו בדיוק את אותה תוכנית הלימודים. סטודנטים ילמדו תוכניות אישיות בהתאם לצרכים שלהם.
11. ימי הורים-תקשורת שוטפת המבוססת על מידע בזמן אמת תאפשר להורים לדעת בדיוק מה תמונת המצב של ילדיהם. הורים ילחצו על בתי הספר להפוך לטכנולוגיים עוד יותר ויתקרבו מאד לבית הספר. ימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה יהפכו למיותרים.התהליך הזה כבר קורה כאן ועכשו בתיכונים ובחטיבות הביניים באמצעות תוכנות שונות כגון סקולי, משוב, i-contact ועוד. כאמא לילד בחטיבה אני יודעת בכל יום מה מצב הציונים שלו ומה מצב ההתנהגות שלו. ימי הורים יצטרכו לקבל אופי אחר, שבו ההורים ביחד עם ילדם והמורים ידונו בתוכניות ובדרכים לקידום הילד ולהשגת מטרותיו.
12.  אלגברה בתיכונים - עד סוף העשור יוחלט אם כולם צריכים ללמוד אלגברה ברמה גבוהה או שאין שום סיבה להעדיף אלגברה על פני סטטיסטיקה וטכנולוגיות מידע.
13.  חסכון בנייר- בעוד עשור בתי הספר יחסכו בעלויות של 90% בהוצאות הנייר שלהם. לדעתו של ווג'וודסקי תעשיית הנייר תצטרך להתאים את עצמה או להעלם.

ואולי חלק מה-"מיותר" בכל זאת רצוי?

יענקל

יום שני, 28 בדצמבר 2009 ,  מאמר תגובה

מתוך:  http://interlearn.blogspot.com/2009/12/blog-post_28.html

ווג'וודסקי כותב (בתרגום של אסתי), למשל, ששולחנות כתיבה ייעלמו מן הכיתה. בין היתר, זה מפני ש:

למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר.

האם התקשוב הוא זה שמחולל סידור "חדש" של שולחנות הכיתה? הרבה לפני התקשוב מורים לא מעטים השתחררו מהסידור ה-"מסורתי" של שולחנות כתיבה המסודרים בשורות ישרות מול המורה והלוח. לא היה זה התקשוב שהביא לשינוי הזה, אלא הרצון ליצור דינאמיקה לימודית אחרת מאשר המקובלת. באופן דומה, ווג'וודסקי כותב שכתוצאה מהתקשוב הלמידה תותאם ליחיד, והחלוקה לשכבות גיל תיעלם כאשר במקומה קבוצות למידה יתגבשו סביב התעניינויות משותפות של התלמידים. גם במקרה הזה, מדובר בתהליך שהתחיל הרבה לפני התקשוב. [...]

ואולי מה שמפחיד אותי יותר מכל דבר אחר בחזון של ווג'וודסקי הוא תיאור הלמידה כפעולה אישית. הוא אמנם מדגיש את החשיבות של טכנולוגיות חברתיות, אבל התמונה שמצטיירת מתוך הרשימה שלו היא תמונה של למידה פרטנית. אין התייחסות לכך שתלמידים באים לבית הספר כדי להפגש – כדי לנגן בתזמורת או להעלות הפקה בימתית, או להשתתף בפעילות ספורטיבית. המפגש בין תלמידים מרקעים שונים, בעלי טעם שונה, הוא בין התפקידים החשובים של בית הספר. התקשוב ללא ספק תורם רבות להרחבת האופקים הלימודיים של תלמידי בית הספר. אבל זה רק פן אחד של מה שבית הספר צריך לעשות. כאשר אני קורא את הרשימה של ווג'וודסקי אני חש אי-נוחות מפני שהיא יוצרת אצלי החשש שהפן הזה הופך להיות הפן היחיד שחשוב בבית הספר.