ההשתלמות שלנו "המחשב בהוראה דיאלוגית", כשמה כן היא - שילבה בתוכה שני רבדים המבקשים להתאים את בה"ס האנכרוניסטי לעידן של היום: הרובד האחד הכנסת המחשב לכיתה; והרובד השני הוראה דיאלוגית יותר ופרונטלית פחות.
לאורך השנה, הצטיידנו בארכז כלים טכנולוגי המאפשר לנו כמורות להכניס את המחשב לכיתה וכן קיבלנו ארגז כלים עיוני המאפשר לנו כמורות לשפר את הדינמיקה של מורה-כיתה אל הכיוון המשתף וההדדי.
העובדה שהעידן הטכנולוגי של תקופתינו עבר מהפכה בזכות האינטרנט - מביאה לתפנית משמעותית בכלים הטכנולוגים שניתן להכניס לכיתה. לכאן הכוונה שמלבד לומדות ותוכנות כמו דיגאלו; ניתן עתה להכניס את האינטרנט להוראה - כמו בלוגים, יו טיוב, פייסבוק, מסמכים שיתופיים של גוגל ועוד.
למעשה, עידן האינטרנט מביא לכך שבין שני הרבדים הנ"ל ישנו קשר חזק ובל ינתק. למה הכוונה?
עידן האינטרנט של הקוד הפתוח (קוד שאנו משתפות וחולקות בו, ולא שומרות לעצמנו כמו המתכון של קוקה קולה או ההסכם של ארגון המורים) הוליד עידן של שיתופיות בידע, יצירת ידע חדש ביחד (דוגמת ויקיפדיה או תוכנת וייז לניווט) והפצתו בחינם. בזכות כך, מאגרי הידע האנושי מתרחבים ללא הרף ובמהירות עצומה, באופן המשרת את כולנו מבחינות רבות. במקביל, אי שם מאחור מקרטעת לה מפלצת זקנה ומפוטמת - השיטה הפרונטלית להעברת ידע, השיטה השנואה שחיה לה בכל בית ספר בישראל.
שני הרבדים המרכיבים את ההשתלמות שלנו למעשה חופפים זה לזה במסר הערכי שלהם: התאמת הכיתה לעידן המקוון של היום, שבו המורה היא לא מקור הידע ואת התלמיד/ה אין להאכיל בכוח בכפית מלאה ידע; אלא התלמיד/ה עצמה מהווה מקור ידע וכן עבודת הצוות של התלמידות/ים מהווה מקור לגיבוש ויצירת ידע נוסף ובעל ערך; וכן ישנו ערך השיתופיות של תיעוד הידע החדש הזה והעלאתו לרשת במטרה להפיצו ולחלוק אותו עם הזולת, כחלק ממארג הידע האנושי והאינסופי.
